פיצויי פיטורים בסך 26,669 ש"ח

התובע עבד אצל הנתבעת כמהנדס, בשתי תקופות עבודה שונות. לאחר כל אחת מתקופות העבודה בנתבעת,  פוטר ונמסר לו מכתב פיטורים. שכרו שולם על בסיס שעתי (עובד בשכר), והיקף משרתו השתנה מידי חודש.

לטענת התובע, המשכורת הקובעת לעניין פיצויי פיטורים, במהלך כל אחת משתי תקופות עבודתו צריכה להיות לפי שכרו הממוצע במהלך 12 חודשי עבודתו האחרונים בכל אחת מהתקופות.
 
לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים מאחר שמכתבי הפיטורים ניתנו לו על פי דרישתו וכל מטרתם הייתה לשם תביעת התובע לדמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי, וכי יש לחשב את פיצויי הפיטורים בהתאם להיקף משרתו המשתנה.

בית הדין קבע כי:

לעניין הזכות לפיצויי פיטורים - מעביד המוסר בידי עובד מסמך (מכתב פיטורים) המזכה את העובד בתשלום, לא יוכל לטעון כי אין אמת בתוכנו של המסמך, ולכן התובע זכאי לפיצויי פיטורים עקב פיטוריו.

לעניין חישוב פיצויי הפיטורים - תקנה 4 לתקנות פיצויי פיטורים, קובעת כי שכרו האחרון של העובד ישמש בסיס לחישוב הפיצויים בגין פיטוריו. בענייננו, בחינת היקף עבודתו של התובע לאורך כל שנות עבודתו מלמדת על שינויים ניכרים בשכרו, ולכן אין זה צודק לחשב את פיצויי הפיטורים בהתאם לתקנה 4. בית הדין קבע כי, יש לחשב את השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים מכוח תקנה 7, וזאת בהתאם לממוצע שכר עבודתו החודשי של התובע לאורך כל אחת משתי תקופות עבודה.

בית הדין פסק כי על הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בגין תקופת העבודה הראשונה בסך- 15,507 ₪, ובגין בגין תקופת העבודה השנייה בסך- 11,162 ₪.

תע"א 12236-09 יעקב מנדלבלט נ' ב.בר-און-א. פז מהנדסים בע"מ